איך תפסיקו לצעוק על הילדים?

"די כבר!", "כמה פעמים אמרתי לך!", "למה אתה לא מקשיב?!" - נשמע מוכר? כהורים בעידן המודרני, אנחנו מנסים לגדל את ילדינו מתוך הקשבה והתחשבות. אבל כשאנחנו מרגישים שהסמכות שלנו נשחקת, קל להגיע לנקודת רתיחה. "אולי אם אצעק הם סוף סוף יקשיבו!" - אנחנו חושבים לעצמנו. 

נכון, צעקה עשויה להשיג ציות מיידי ואולי אפילו תמנע התנהגות דומה בעתיד - אבל באיזה מחיר? בדרך אנחנו פוגעים במערכת היחסים עם ילדינו ומחבלים במוטיבציה הפנימית שלהם. אז איך אפשר לשנות את הדפוס הזה? הנה שלושה שלבים שיעזרו לכם להיפרד מהצעקות:

שלב ראשון: קבלו החלטה - והיו סלחנים כלפי עצמכם

ההחלטה להפסיק לצעוק היא רק ההתחלה. גם אחרי תקופה ארוכה של שליטה עצמית, תיתכן צעקה פה ושם. במקום להלקות את עצמכם, זכרו: זה תהליך. למשל, אחרי שבועיים רגועים, בבוקר כאוטי במיוחד אתם עשויים למצוא את עצמכם צועקים שוב. במקום להלקות את עצמכם, התנצלו בכנות ("מצטערת שצעקתי, הייתי לחוצה מאוד הבוקר"), והמשיכו קדימה עם מחויבותכם לשינוי.

שלב שני: גייסו שיתוף פעולה במקום לדרוש אותו

חשבו רגע: מתי אתם, כמבוגרים, משתפים פעולה ברצון? כשמכבדים אתכם, כשמעריכים את המאמץ שלכם ומבינים את הקושי. הילדים שלכם לא שונים. במקום לצעוק "תסדר כבר את החדר!", נסו: "אני רואה שקשה לך להתחיל לסדר. אולי נחשוב יחד איך לעשות את זה? אפשר להתחיל עם המשחקים שאתה הכי אוהב." כשנפסיק לקחת את שיתוף הפעולה שלהם כמובן מאליו, כשנתייעץ איתם במקום להכתיב - נגלה שהם מתחילים להיענות לבקשות שלנו. כן, לפעמים עם פרצוף חמוץ, אבל זה בסדר גמור.

שלב שלישי: הציבו גבולות חכמים - שלכם, לא שלהם

הפנימו תובנה חשובה: אין לנו שליטה על הילדים שלנו, בדיוק כפי שהם לא יכולים לשלוט בנו. אבל יש לנו שליטה מלאה על עצמנו! במקום להיכנס למאבקי כוח, נציב גבולות שבשליטתנו המלאה:

- במקום להתחנן שיבואו לארוחת ערב, אמור: "השולחן ערוך ל-20 דקות. אחר כך אני מפנה אותו, והארוחה הבאה תהיה בזמנה המתוכנן."

- במקום להילחם על התארגנות לבית הספר, אמרי: "אני יוצאת ב-7:40 בדיוק. מי שלא הספיק יוכל לנעול נעליים בדרך."

כשאנחנו מציבים גבולות שבשליטתנו, משהו מעניין קורה: הסמכות והכבוד חוזרים אלינו. אנחנו מסוגלים לשמור על רוגע גם כשהילדים מתוסכלים, כי אנחנו יודעים שהגבול שלנו יעמוד - הוא תלוי רק בנו. זה לא אומר שהילדים תמיד יהיו מרוצים; הם עשויים לכעוס או להתנגד. אבל כשאנחנו נשארים רגועים ועקביים, הם לומדים שהגבולות שלנו אמיתיים ויציבים.

המעבר לתקשורת מכבדת הוא מסע, ובכל פעם שאתם מציבים גבול ברור ורגוע, אתם בונים מחדש סמכות הורית המבוססת על כבוד הדדי, לא על פחד. אם הצלחתם ליישם את השלבים האלה וראיתם שינוי - שתפו עוד הורים שישמחו לדעת שאפשר גם אחרת.